טיול משפחת שרמן לתאילנד אוגוסט 2012

רקע

ההחלטה לנסוע השנה הייתה ספונטנית ביותר ולכן עלתה לנו ביוקר יחסי. כרטיסי הטיסה הוזמנו חודשיים לפני ומכיוון שהנסיעה נקבעה לחודש אוגוסט המבוקש ביותר, הטיסות היו מלאות ולבסוף מצאנו כרטיסי טיסה בחברת Royal Jordanian (איתם טסנו לפני שנתיים) במחיר גבוה יחסית של 1450$ למבוגר ו-1300$ לילד. חודש לפני הטיסה הגיעה הצעה מפתה מסוכנת הנסיעות שלנו להקדים את החזרה לארץ ביום אחד ולשלם מחיר מופחת של פחות מ-1300$ למבוגר ופחות מ-1150$ לילד, הוזלה של קרוב ל-1000$ למשפחה. כמובן שנעתרנו.

חיפשנו לעשות משהו מאוד שונה ולאחר חשיבה משפחתית החלטנו להתמקד במרכז המדינה ולשלב 4 ימי טיול באזורים קנצ'נבורי ו-Samut Songkhram (אמפאווה) יחד עם שבוע נופש בפטאיה וקינוח של יומיים בבנגקוק. לטובת מי שלא מכיר את המשפחה מטיולינו הקודמים, נזכיר שמדובר במשפחה עם ארבעה ילדים – עומר (15), אופיר (12), רועי (8) וליאור (5), אליהם הצטרפו זוג הורים – סיגל וגולן.

בתי המלון נסגרו בחלקם באמצעות הסוכנות המומלצת מאוד "המרכז למטייל בנגקוק" בעזרת טלפונים ומיילים וחלקם באמצעות אתר האינטרנט המתמחה Agoda (בקנצ'נבורי ואמפאווה). בקנצ'נבורי נבחר מלון Dheva Mantra (ציון 9), המלון הטוב ביותר באזור והיחיד עם 5 כוכבים, עם חדרים מרווחים בצורה יוצאת דופן (כולל חדרים מקושרים), שירות מעולה, בריכה נהדרת על שפת הנהר וארוחת בוקר נהדרת. מומלץ ביותר. באמפאווה המבחר קטן מאוד ושם בחרנו במלון Panviman (ציון 8), מלון צנוע וקטן שהציע חוויה יוצאת דופן בדמות קומה שלמה מעל בית המשפחה המורכבת משלושה חדרים זוגיים, פינת טלוויזיה, סלון ומרפסת גדולה עם שולחן אוכל על הנהר. הקומה מכילה שני חדרי מקלחת ושירותים, מטבחון, בקבוקי מים חופשי, שלל פינוקים שהרעיפה עלינו המשפחה כגון מתוקים ופירות וארוחת בוקר ייחודית. חווית אירוח מקומי במיטבה. מכיוון שפטאיה הייתה אתר הנופש המרכזי, נבחר בה המלון הטוב ביותר, Centara Grand Mirage (ציון 10), מלון בן 5 כוכבים על שפת הים עם פארק מים ענק ושלל מגלשות, אבובים ובריכות רבות. מלון שאין כל סיבה לצאת ממנו. חדרים נהדרים, שירות מצוין וארוחת בוקר עשירה. לקינוח ניסינו בבנגקוק מלון חדש, Novotel Platinum (ציון 7), מלון 4 כוכבים במיקום מצוין, אך קצת מאכזב. ציפינו ליותר.

מלון Dheva Mantra הנהדר בקנצ'נבורי

אוכלים ארוחת בוקר במרפסת מלון Panviman באמפאווה על גדות הנהר

מלון המשפחות הטוב ביותר בתאילנד, סנטרה גרנד בפטאיה, מכיל חוף ים ופארק מים פרטי

מלון נובוטל פלטינום בבנגקוק נמצא מעל קניון פלטינום באזור פרטונם

לצורך הטיול שכרנו ג'יפ מסוג מיצובישי Pajero ספורט (7 מושבים) מחברת Thai Rent a Car במחיר של 20,000 באט ל-10 ימים כולל ביטוח מלא, ללא השתתפות עצמית וללא הגבלת קילומטר. עסקה מצוינת שנעשתה באמצעות אתר האינטרנט המומלץ Economy Car Rental, המתמחה בהשכרת רכב.

הג'יפ הנהדר שלנו שהושכר מחברת Thai Rent a Car המצוינת

יום שישי 10/8

הגענו לנתב"ג 3 שעות לפני הטיסה כדי למצוא שדה נטוש (חששנו מעומס רב), מה שגרם לנו לסיים את כל עיסוקינו מהר מאוד ולהשתעמם בדיוטי פרי שעתיים. הרומן עם חברת Royal Jordanian התחיל ברגל שמאל עם איחור של חצי שעה בעודנו כבר במטוס, שנראה כלקוח מימי הביניים עם מיזוג אויר קפוא ובלתי ניתן לשליטה וללא כל מקום לרגליים. המקום זכה בקלות רבה לתואר "הצפוף בעולם" והנחמה הייתה שמדובר בטיסה של חצי שעה בלבד. במפתיע ולמרות האיחור, הגענו לעמאן באיחור של חמש דקות בלבד והטיסה ארכה בסביבות 20 דקות בלבד. כשהגענו לשדה בעמאן (שנשאר עלוב כפי שהיה בפעם הקודמת...) גילינו ששכחנו במטוס את הבוסטר של ליאור. ברגע הראשון הבנו שכבר לא נפגוש אותו יותר, אבל אז החלה מכונת היעילות הירדנית לפעול, גולן התבקש להתלוות לקצין ירדני (נראה כמו חטיפה, קצת מפחיד...) ותוך 2 דקות ה"חטוף" חזר עם הבוסטר לקול תרועות המשפחה... קוריוז חביב להתחלה...

רועי מרוכז בטיסה

משם המשכנו לשער העלייה למטוס לטיסת ההמשך לבנגקוק, הפעם כבר במטוס חדיש (איירבס A330), גדול ומרווח עם שירות מעולה, אוכל טוב ומערכת בידור אישית עם מגוון סרטים יחסית קטן, אבל כזו שסיפקה את מטרתה לעזור ולהעביר את הטיסה.

האם הבנות משחקות יחד?

יום שבת 11/8

נחתנו בבנגקוק סביב השעה 15:00 והגענו במהירות לביקורת הדרכונים, שם הופנינו לתור מיוחד למשפחות עם ילדים קטנים (מתחת לגיל 10) על מנת לגלות שסביר להניח כי חיכינו בו יותר מאשר בתור הרגיל... כשסיימנו, המזוודות כבר חיכו לנו (זה לא טריוויאלי שהגיעו כל המזוודות אחרי אירועי שנה שעברה...) והלכנו לחפש את נציג חברת השכרת הרכב. לאחר מספר דקות של חיפושים גילינו שהנציגה מחכה לנו במקום שנקרא במפתיע Meeting Point... כמה דקות לאחר מכן גם הרכב הגיע. העמסנו, התיישבנו והדלקנו את המכשיר ניווט (שמכונה בפי הילדים "אמילי", סיפור ארוך לפעם אחרת...) כדי לגלות שהוא חושב שהוא עדיין בארצות הברית... לשמחתנו, המכשיר התעשת מהר והתחיל לכוון אותנו לכיוון היעד הראשון קנצ'נבורי. הנסיעה שהייתה אמורה לקחת בסביבות שעתיים וחצי התארכה והתארכה (נפלנו בדיוק על שיא העומס בתנועה בבנגקוק) ובפועל לקחה בסביבות 4.5 שעות, כולל עצירה בפרברי בנגקוק לארוחת ערב ראשונה של אורז מטוגן ופאד תאי. הגענו לקנצ'נבורי סביב השעה 21:00. לא היינו בטוחים בדיוק איפה המלון ומכשיר הניווט לא הוכיח היכרות מרשימה עם תאילנד, אז נסענו לפי הוראות נסיעה שהדפסנו מ-Google Maps מראש. בשלב מסוים היינו בטוחים שטעינו כי הגענו לכביש צדדי וחשוך מאוד, אך בסוף נמצאה ה"אבידה" ושוב הוכח כי אין כמו גוגל. השימוש בו מומלץ ביותר גם לתכנון וגם לביצוע. נכנסנו לתוך ריזורט מדהים (מלון Dheva Mantra) ויכולנו, למרות החושך, להתרשם מהגנים הגדולים והמטופחים, הבריכה המוארת היפה וכמובן החדרים הענקיים והיפים. קיבלנו שני חדרים מקושרים, באחד מיטה זוגית ובשני 2 מיטות יחיד, אליהן הצטרפו תוך מספר דקות 2 מיטות מתקפלות נוספות ש"נבלעו" בגודלו העצום של החדר שעדיין נשאר מרווח מאוד. השירות היה גם הוא מעולה. כשחיפשנו איפה לאכול הלך איתנו אחד העובדים להראות לנו את מסעדת המלון הצפה על הנהר (מדהימה!) וכשגילינו כי לילדים לא יהיה שם מה לאכול, ליווה אותנו המלצר חזרה ללובי המלון ודאג לנו לתפריט ילדים, אך היינו כבר מאוד עייפים, כל ילד בחר עוגה ופרשנו לישון.

יום ראשון 12/8 – קנצ'נבורי

קמנו מוקדם בבוקר ועלינו על בגדי ים לצורך נסיעה לאתר התיירות המרכזי באזור, שמורת מפלי Erawan (שמורת "שבעת המפלים"). הנסיעה לשמורה לקחה 45 דקות והכניסה לזרים עלתה 200 באט למבוגר ו-100 באט לילד (כל הילדים שילמו מחיר ילד) ועוד 30 באט בגין כניסה עם רכב. מקומיים, כמו בכל אתר בתאילנד, משלמים הרבה פחות. התחלנו לצעוד במעלה השביל ומהר מאוד התחלנו להגיע למפלים ולבריכות שהם יוצרים.

תמונה של מפל 2 הנראית ממש כמו גלויה

כשהגענו לבריכה השלישית נשארנו בבגדי ים ונכנסנו פנימה להתרחץ. הבריכה הייתה מלאה בדגים ש"התבלבלו" וחשבו ששילמנו על מסאג' דגים ולא הפסיקו לאכול את העור שעל רגלינו, מה שגרם לשתי הבנות להתלות על סיגל ולא לעזוב ולרועי להצטרף אליהם במהרה... בסופו של דבר סיגל נעצה אצבע בסלע, נפצעה ויצאה עם השלישייה ועומר וגולן שחו לסלע של המפל והתגלשו ממנו. משם המשכנו ועלינו למפל הרביעי על מנת לגלות שהעלייה שבשלב זה כבר הייתה קשה יותר, די מיותרת מכיוון שהבריכה של המפל הרביעי לא אטרקטיבית בכלל. ירדנו בחזרה למפל השני שהבריכה שלו די מחולקת לשתי בריכות, זו שצמודה למפל ועוד אחת שמפל קטן מפריד ביניהן ויוצר מגלשות סלעים. שם בדיוק התמקמנו, כשבהמשך רועי וליאור יצאו וגולן עם שני הגדולים שחו לעבר המפל הגדול.

גולן והילדים על מגלשת הסלעים

לאחר מכן החלפנו כולנו בגדים וצעדנו לכיוון האוטו. היה מדהים וכיף להיזכר עד כמה השמורה יפה ואטרקטיבית למרות שזהו ביקורנו השלישי בה. אין ספק שמבין ארבעת המפלים הראשונים, השני והשלישי הם המומלצים ביותר והחמישי עד השביעי דורשים כבר טיפוס יותר מורכב ואינם מיועדים לילדים. לדעתנו, אין סיבה להגיע למפל הרביעי. השמורה קיבלה מאיתנו ציונים 9-10. איזו יופי של התחלה לטיול.

ליאור וחברה מקומית

משם יצאנו לכיוון מערת הנטיפים Pra That הסמוכה, שכרטיס הכניסה לשמורה מקנה כניסה גם אליה. הגשם שהחל לטפטף התחזק מאוד כשנכנסנו לאוטו וכשהגענו למערה והבנו שמובילה אליה דרך בת 600 מטרים ובמונסון טרופי עז, החלטנו לוותר ולהסתפק במערת הנטיפים בישראל... כעת פנינו היו מועדות אל הספארי פארק, אליו נסענו בגשם חזק ללא הפסקה, מה שגרם לנו לחשוש מהכניסה אליו. קנינו כרטיסים (450 באט למבוגר ו-250 באט לשני הקטנים) ועלינו לאוטובוס קטן של הספארי שהסיע אותנו בתוך הפארק. לאוטובוס לא היו חלונות והגשם שלא פסק השפריץ פנימה, אבל מהר מאוד כשנגלו החיות וראינו שלהן הגשם לא מפריע הוא הפסיק להפריע גם לנו עד שפסק במהרה. לפני העלייה לאוטובוס דאגנו לקנות אוכל לחיות (5 סלסלות גזרים במחיר של 20 באט לסלסלה). הנסיעה באוטובוס עוברת בין עולמות שונים כשבכל עולם חיות אחרות. בתחילה פגשנו והאכלנו איילים ובמבים והמשכנו למפגש קרוב מאוד (מאוד!) עם נמרים שכנראה בשל הגשם היו מאוד ערניים והסתובבו מסביב לאוטובוס ומשם הגענו לעולם האטרקטיבי ביותר של הספארי, עולם הזברות והג'ירפות.

הזברה חושפת שיניים לרועי

הזברות עוד היו עדינות, נעמדו ליד החלון, חשפו שיניים וחטפו גזרים מהידיים, אבל הג'ירפות לעומתן הכניסו את הראש לתוך האוטובוס (מהחלון של אופיר), מאוד ממוקדות מטרה (כמה שיותר גזר כמובן...) ואופיר נלחצה מהאפשרות להימחץ על ידי החיה ה"מורעבת" שנכנסה עוד ועוד לתוך האוטובוס כשהיא חוטפת גזרים מהידיים של כולנו ולבסוף גונבת לאחת הילדות את כל הגזר שנשאר לה בקערה. אין ספק שהסצנה הזו תיזכר כאחת הגדולות בטיול.

לאיפה נכנסה הג'ירפה?

כשנחלצנו מסכנת הג'ירפה הגענו לאזור המופעים. מופע תנינים שהגענו יחסית בסופו (כל פעם זה דוחה מחדש. למה תמיד דוחפים לנו את זה?) והיה מלווה במוזיקה של קובי פרץ (דווקא הוא?) ולאחר מכן מופע פילים אותו נטשנו לפני שהסתיים. ראינו מופעים טובים יותר בעבר. משם חזרנו לכניסה לספארי באמצעות אוטובוס נוסף. הספארי זכה מהילדים לציונים 8-10. לדעתנו, אסור להחמיץ את הביקור במקום ולו בשביל האכלת הג'ירפות. היום הנפלא נמשך. בדרך חזרה למלון עצרנו לביקור קצר בגשר על נהר קוואי. סיפרנו קצת לילדים את סיפורו ההיסטורי של הגשר, אותו למדנו היטב כשצפינו שוב בסרט בשם זה כחודש לפני הטיול. בדיוק בעת ביקורנו חלפה בגשר הרכבת וצפינו בכל המבקרים עוברים למרפסות בצידי הגשר על מנת לתת לרכבת המיושנת לחלוף. גם זו חוויה. טעמנו מספר שיפודים וגלידת קוקוס נפלאה בשוק הצמוד לגשר, הצטלמנו קצת והמשכנו בחזרה למלון. הגשר והנהר הפסטורלי מתחתיו פחות אטרקטיבי לילדים וקיבל מהם את ציונים 6-7, אבל לדעתנו הביקור (הקצר) במקום הנו ביקור חובה ולו על מנת לקבל קצת היסטוריה.

תמונה פסטורלית יפיפייה של הגשר ונהר קוואי

בהגיענו למלון קפצנו ישר לבריכה, שברובה רדודה ויש בה מזרקות מים שעושות מסאג' בכתפיים והייתה חביבה מאוד לבילוי, רגיעה והתרעננות מהיום הארוך והחם. התארגנות קצרה ויצאנו לשוק הלילה שבעיר על מנת לאכול ארוחת ערב. לא מצאנו במקום מסעדה (למעט אחת שבה מבשלים את האוכל לבד במרכז השולחן) ומצאנו את עצמנו עוברים מדוכן לדוכן וטועמים מאכלים מיוחדים ולבסוף נכנסים ל-7/11 ממול וקונים גם כריכים בעיקר לאופיר. כשכבר התייאשנו והיינו בדרך חזרה למלון מצאנו על הדרך מסעדת רחוב עם פאד תאי ואורז מטוגן מצוינים והלכנו לישון על בטן מלאה.

יום שני 13/8 – מקנצ'נבורי לאמפאווה

התעוררנו היום יחסית ב-Easy, שכן המטרה הייתה להגיע עד שעה 12:00 למנזר הנמרים, כי זו השעה בה מוציאים את הטיגריסים לטיול ועד אז רצינו להספיק רק לבקר במקדש מערת הנמר. לאחר ארוחת הבוקר ארזנו את המזוודות, עזבנו את המלון הנפלא ונסענו לכיוון מקדש מערת הנמר (Wat Tham Seua, כניסה חופשית). נסענו על פי ההסברים שהיו לנו, אבל השילוט למקדש היה בתאית בלבד, כך שגם שכבר ראינו אותו בעין מהכביש, עדיין לא מצאנו את הכניסה עד שתאי עם טנדר אותו שאלנו פשוט התנדב להוביל אותנו אל המקדש. עם אדיב ומסביר פנים כבר אמרנו?

המקדש הסיני על רקע נוף השדות היפה

כדי לעלות למקדש צריך לטפס 158 מדרגות, אבל רק עומר ורועי טיפסו ואילו אנחנו עלינו באמצעות קרונית מפחידה שמטפסת את העלייה תמורת 10 באט לכל אחד. למעלה ניתן להתרשם מבודהה מוזהב ענק שיושב בתוך מעין צדפה המגוננת עליו ולצידו צ'די ענק בגובה 9 קומות, אליו מטפסים באמצעות 157 מדרגות. בהתחלה רק עומר טיפס למעלה ואנחנו טיפסנו רק לקומה הראשונה, טיילנו במרפסות וצלצלנו בפעמונים, אבל לאחר שעומר ירד ותאר את הנוף הנפלא הנשקף מלמעלה, הוא שכנע את גולן להעלות איתו שוב. הנוף מלמעלה משלב נוף נהר מדרום עם נוף של שדות חקלאים, בעיקר שדות אורז מוצפים מצפון. תמונה מרהיבה שאין להחמיצה. מאחורי הצ'די מתחבאת פגודה סינית יפה. לאחר הירידה מהצד'י ירדנו חזרה לאוטו, הפעם עומר וגולן ברגל והשאר בקרונית. המקדש קיבל מאיתנו ציונים 7-9 והוא בהחלט ראוי לביקור, גם בשל העניין וגם בשל הנוף.

הבודהה המוזהב, צדפת המגן והנוף המרהיב

קצת באיחור התחלנו בנסיעה לכיוון מקדש הטיגריסים (Wat Pha Luang Ta Bua), מקום בו מגדלים חיות בר שונות שנמצאו פצועות בטבע, בעיקר טיגריסים. פעם ביום בשעה 12:30 מוציאים את הטיגריסים לטיול אל עבר הקניון ואז אפשר לטייל ולהצטלם איתם. ההוראות אמרו שאסור ללבוש בגדים בהירים, בעיקר אדומים, שכן הטיגריסים מתרגזים מהצבעים הללו, מה שהתברר כנכון, אך מה שלא ידענו הוא שאסור ללבוש מכנסיים קצרים מכיוון שמדובר במקדש ואנחנו מצאנו את עצמנו פורקים מזוודות על מנת למצוא פתרון לאופיר. לבסוף, לאחר כל תלאות הלבוש, נכנסנו בגשם שוטף כשאנחנו נזהרים טוב טוב שלא לדרוך על כל מיני מזכרות שהשאירו החיות על השבילים...

רועי והנמר

ראינו דובים (בכלוב), איילים, חזירי בר ולבסוף הגענו אל הטיגריסים, שם קיבלנו הוראות בטיחות ויצאנו לסדרת צילומים ראשונה עם הטיגריסים כשהם רובצים, כשאחד מהם רובץ על נזיר. שוב קיבלנו תדריך בטיחותי ויצאנו בקבוצות עם הטיגריסים לטיול המפורסם כשבכל פעם אחד מאיתנו צועד עם הנמר כשהוא מלטף אותו והמדריכה מנציחה במצלמתנו את המאורע, כשהשאר צועדים בטור מאחור אל עבר הקניון הסמוך. זה גם השלב שהגשם פסק ונהיה נעים יותר. לאחר שירדנו לקניון קיבלנו דיווח כמה נוכל לתרום על מנת שירשו לנו לקבל צילום משפחתי עם טיגריס / לצפות באימונו / להאכיל אותו (מחק את המיותר...) ואנו החלטנו שדמי הכניסה המופרזים למקום (600 באט לאדם בכל גיל) מהווים תרומה "צנועה", אך הולמת ושזה הזמן להמשיך ליעד הבא. המקום קיבל מאיתנו ציונים 9-10. בהחלט מיוחד.

עומר בטיול אחר הצהריים עם נמר

נכנסנו לאוטו (לא לפני ששטפנו רגליים מכל הבוץ) ונסענו לכיוון היעד הבא, אמפאווה, הנמצאת במחוז סאמוט סונגקרם. לאחר שעתיים הגענו לעיירה, אך לא מצאנו את המלון (Panviman), שלהפתעתנו לא היה מוכר לאף אחד. בסוף מצאנו מקומי חביב (אלא מה) שכיוון אותנו לסמטה צרה ממש ליד השוק הצף וכשנכנסנו לסמטה "העביר" אותנו לאחריותו של ילד כבן 8 לבוש בחולצה עליה כתוב "Police", רכוב על אופניים עם אורות של משטרה שעושה קולות רקע בהתאם... והקטנטן מסמן כי הוא יוביל אותנו למלון (בדיעבד נראה לנו כי הוא בנם של בעלי המלון). הוא הוביל אותנו למבנה עץ שלא נראה כמו מלון וכשנכנסנו התברר לנו כי הבית יושב ממש בסמוך לנהר ואנו מקבלים את כל הקומה השנייה שלו הכוללת שלושה חדרי שינה זוגיים, שני חדרי שירותים ומקלחת והשיא – שני חדרי סלון מדהימים עם דלתות עץ ענקיות שפתיחתן מובילה אל מרפסת עץ גדולה המשקיפה על הנהר. לקומה אין דלת ולמעשה היא פתוחה לכל (סוג של חיסרון, אבל בדיעבד נראה די בטוח) ובעלי הבית אכן הרגישו בבית ומידי פעם עלו להביא לנו מתוקים, שתיה או אבטיח קר. חווית אירוח יוצאת דופן ומיוחדת ביותר.

השוק הצף של אמפאווה

קפצנו לשוק הצף הסמוך בשביל לאכול ארוחת ערב. השוק פעיל בעיקר בשישי עד ראשון ולכן, למרות השעה המוקדמת, הדוכנים על הרציף התחילו להתקפל כבר. נכנסנו לרחוב צדדי אותו זכרנו מלפני שנתיים ובגלל שלא מצאנו מסעדה החלטנו להסתפק בטעימות. ליאור וסיגל מצאו דוכן לוטי ואופיר התאהבה בבת של המוכר, החליטה לאמץ אותה והעניקה לה את השם רותי (למה?). רותי בהחלט הייתה מתוקה, אבל לבסוף עזבנו בלעדיה...

נעים מאוד, אני רותי

לאחר עוד קצת סיבובים מצאנו מסעדה קטנה ונחמדה ואכלנו אורז מטוגן (לשם שינוי...), כשהילדים מכרסמים בהנאה רבה כנפיים מטוגנות. אחרי שסיימנו יצאנו לרחוב ללכת לכיוון האוטו כשלפתע ליאור אומרת בנונשלנטיות "אמא תראי, יש כאן פיל" ואנו רואים פילון פוסע ברחוב, תוך שהוא תופס עם החדק אנשים ומנסה לקחת להם אוכל. קנינו בננות מהבעלים והאכלנו להנאתנו את הפילון, בשילוב צילומים כמובן. השוק קיבל מאיתנו ציון 9 (גם בגלל הזיכרונות מהפעם הקודמת).

ליאור לא מבינה מה עושה פיל ברחוב

זה היה זמן נהדר לחזור לקומה השלמה שלנו, להתרווח על המרפסת, לקרוא ספר טוב, לאכול אבטיח קר, לשתות קפה, לסגור את הדלתות הגדולות וללכת לישון.

יום שלישי 14/8 – מחוז סאמוט סונגקרם וההגעה לפטאיה

התעוררנו יחסית מוקדם מהרעש של הסירות בנהר (חיסרון קטן של מלונות הסמוכים לנהר) ושל בני הבית המתעוררים. פתחנו שוב את הדלתות הגדולות למרפסת וארוחת הבוקר הועלתה אלינו לשם. קיבלנו מעין סופגניות עם חלב ממותק, מרק עם אורז ועוף (וגילינו לתדהמתנו כי אופיר מאוד אוהבת מרק עם אורז על הבוקר...) ומנות אישיות של ביצת עין עם נקניקיות ובשר טחון. בהחלט מעניין וטעים. לאחר שסיימנו יצאנו לכיוון השוק הצף הותיק Damnoen Saduak. שכרנו סירה (1000 באט לכולנו לאחר מיקוח) ושטנו כשעה בין תעלות השוק. היה מרתק לראות את הסבתות הזקנות חותרות ביד בסירות האוכל שלהן, חותכות פירות ומבשלות על הסירה וסירות אחרות (בעיקר של מקומיים) עוצרות לידן לקניית מרק או פרי לארוחת בוקר. התרשמנו מאורח החיים שלהם על המים, אף על פי שהמקום מאוד תיירותי ומלא בסירות ובדוכנים על שפת המים עמוסי מזכרות לתיירים.

עשרות סירות בשוק הצף Damnoen Saduak

יש הטוענים כי השוק הצף באמפאווה אותנטי הרבה יותר ומכיוון שהיינו בשניהם אנו יכולים להעיד כי טענה זו נכונה, אך השוק הוותיק ב-Damnoen Saduak מצטלם הרבה יותר טוב ונראה טוב יותר לתייר טיפוסי. כנראה שהדבר הנכון הוא להיות בשניהם. זה פעיל בבוקר והשני באמפאווה אחר הצהריים (בסופי שבוע בלבד). בכל מקרה, השוק זכה מאיתנו לטווח ציונים רחב של 7-10.

סבתא מוכרת בננות

לאחר שסיימנו התחלנו בנסיעה לכיוון שוק הרכבת בעיר סאמוט סונגקרם, בירת המחוז הקרוי על שמה, אך הצצה בשעון גילתה כי אם ניסע כעת לא נחזה במעבר הרכבת בשוק (ומה שווה השוק בלי זה?) ולכן שינינו תכניות ונסענו תחילה לראות את הקופים השוחים בעיירה Klong Khone. נסיעה קצרה הובילה אותנו בקלות למקום (למרות שכמה "מומחים" טענו שאין סיכוי שנמצא אותו) ולאחר מספר דקות נוספות מצאנו גם מקום בו ניתן לשכור סירה לצפות בקופים השוחים, בשולי הדגה ובשולי הצדפות. הצטיידנו בשתי שקיות של רמבוטן (פרי אדום עם שערות שבתוכו נחבא פרי לבן הדומה מאוד בטעמו ובמראהו לליצ'י והיווה עבורנו תחליף לבננות האהובות מאוד על הקופים) ויצאנו לשיט בסירת לונגטייל (700 באט לכולנו). עברנו בין בתים על גדות הנהר בתוך הביצה ולבסוף הגענו לאזור עתיר מנגרובים (עצים הגדלים בים) שמתגוררים בו המוני קופים והמון קופות עם תינוקות תלויים עליהן.

הקופים מריחים את הפירות מרחוק ויוצאים בשחייה לעבר הסירה

ברגע שהגענו, הקופים התקרבו לסירה וחיכו שניתן להם אוכל. הם קילפו את הרמבוטן בזריזות ובמיומנות רבה והכניסו את הפרי הלבן לפה. ניתן היה לראות שהם אוגרים חלק מהאוכל בלחיים. ניסינו להתמקד באימהות עם התינוקות ולתת להן יותר אוכל, אבל היו שני קופים תוקפניים במיוחד שניסו להשיג כמה שיותר אוכל, ניסו לחטוף לנו את האוכל מהיד ואפילו טיפסו לתוך הסירה.

אופיר מכבדת ברמבוטן את הקוף השחיין

המשכנו בשיט, תוך שאנחנו פוגשים שולי צדפות, חלקם בסירה וחלקם עם גיגית שאליה ערמו את הסחורה. כשראינו שאין חדש והמראות חוזרים על עצמם ביקשנו להסתובב ולחזור. השיט והצפייה בקופים השוחים קיבל מאיתנו ציון 9.

שולי הצדפות בפעולה

משם נסענו במהירות חזרה לשוק הרכבת בסאמוט סונגקרם (הנמצא סמוך לתחנת הרכבת Maeklong) והגענו אליו תוך מספר דקות, כעשר דקות לפני הגעתה הצפויה של הרכבת. הסתובבנו בשוק והתרשמנו מדוכני האוכל והפירות, הנמצאים ממש על פסי הרכבת. בעת הגעת הרכבת (8 פעמים ביום), המוכרים מזיזים תוך שניות חלק מהדוכן הבנוי על גלגלים אחורה ומקפלים את הסוככים, כך שהרכבת תוכל לעבור. חלק מהתוצרת שמונח על הרצפה ממש למרגלות הפסים "זוכה" שהרכבת ממש תעבור מעליו, אבל בלי לגעת כמובן. לאחר שהרכבת עוברת, תוך שניות השוק חוזר לקדמותו, הדוכנים חוזרים לפסים והסוככים נפתחים עד הרכבת הבאה. השוק קיבל מכולנו ציון 10 והוא אטרקציה שאין להחמיצה.

ככה נראה השוק במצב רגיל

וככה הוא נראה מקופל כשעוברת הרכבת

מכאן התחלנו בנסיעה ישירה לכיוון פטאיה, שהייתה אמורה לקחת בסביבות 3 שעות נטו. תכננו לעצור במספר נקודות בדרך במחוז צ'ונבורי, אבל לילדים (בעיקר רועי) לא הייתה סבלנות והם רצו להספיק להגיע לבריכת המלון לתחילת חגיגות הנופש, אז עצרנו רק לארוחת צהריים בצ'ונבורי (הקהל דרש וקיבל ארוחה מערבית, בלתי נסלח...). הגענו למלון המדהים (Centara Grand Mirage) בפטאיה, קיבלנו במהירות חדרים וקפצנו ישר לבריכה. בין המלון לבין חוף הים הפרטי שלו משתרע פארק מים הכולל בריכות מדהימות מסוגים שונים (כולל בריכת ילדים עם חול ים ובריכה למבוגרים בלבד ממש על שפת הים), עמדת קפיצה למים על גבי סלע ענק, מגלשות בגדלים שונים, שחלקן מתאימות בול לליאור (שבפעם הראשונה ממש דחפנו אותה מהמגלשה בכח ומאז לא רצתה להפסיק...) ובריכה בצורת נהר עם זרם לאבובים. באיזה שהוא שלב סיגל נשאה את עיניה לשמים ובישרה על סערה מתקרבת (לא הכרנו את היכולות הללו שלה...) ושכדאי שנצא. כמובן שחדוות הבריכות הביאה לכך שלא הקשבנו לה ו-5 דקות אחר כך מצאנו את עצמנו במנוסה מהבריכה לכיוון מהמלון. משם הובילו אותנו במעלית השירות (לא הבנו האם עשו זאת על מנת שלא נרטיב את המעליות הרגילות או בגלל תקלה), התייבשנו ויצאנו לבחון את העיר. מכיוון שאכלנו בצהרים ארוחה מערבית, המשכנו את המנהג המגונה הזה ואכלנו גם ערב מערבי, אך ברשת מקומית הנקראת "פיצה קומפני" המציעה בעיקר פיצות ופסטות וקינחנו כפי שעשינו בכל אחד מימי הטיול ברשת הגלידות המעוצבות והטעימות להפליא Swensen's. הילדים היו מחכים כל יום בקוצר רוח לביקור הגלידה היומי ברשת. גם הארוחה וגם הגלידה היו במרכז הקניות סנטרל פסטיבל במרכז חוף פטאיה, כך שלאחר האוכל עוד הסתובבנו קצת במרכז ולאחר מכן ברחוב ובזמן שגולן הלך להביא את האוטו מהחניה, הילדים השתעשעו עם אחד המוכרים ברחוב שניסה למכור להם דברים תוך כדי שהוא מדגים את פעולתם וכשגולן הגיע גמלנו לו בכך שקנינו ממנו לייזר לעומר שכל כך רצה.

רחוב החוף בפטאיה

יום רביעי 15/8 – פטאיה

הבוקר התעוררנו יחסית מאוחר. כיוונו שעון לשעה 08:30, אבל החלטנו להתפנק עוד קצת ויצאנו מהמיטות רק סביב 09:00. ירדנו לארוחת בוקר שכולם נהנו ממנה מאוד. הרבה יותר קל לנו לתאר מה לא היה בארוחה מכיוון שהיה שם הכל. מגוונת ומפנקת כיאה לרמת המלון. לאחר הארוחה החלפנו לבגדי ים וירדנו לבריכות. ליאור ורועי נשארו המון זמן במגלשות של הקטנים ואילו האחרים ניצלו את הזמן לנדוד בין כל המגלשות האחרות לבין בריכת האבובים כשלבסוף שני הקטנים נשברו, התגברו על הפחד והצטרפו לגדולים.

התגברנו על הפחד?

לקראת השעה 12:00 נסענו למיני סיאם, הנמצא לא רחוק מהמלון. האתר (300 באט כניסה למבוגרים ולשני הילדים הגדולים, 150 באט לרועי וליאור בחינם) משלב בתוכו שני עולמות, מיני תאילנד (בדומה למיני ישראל) ומיני שאר העולם. המקום לא גדול מאוד, אבל יפה מאוד ומושקע וכולם מאוד נהנו לזהות מקומות שבהם כבר היינו גם בתאילנד וגם בעולם. צחקנו שנראה שנאלץ להמשיך ולנסוע כי יש מקומות שעוד לא היינו (אפילו בתאילנד)... לקראת סיום הביקור פגשנו בנחל להקת דגים רעבה ועל הספסל ליד הייתה קופסה עם שקיות אוכל ולצידה קופסה נוספת עם הכיתוב "20 באט", אז עמדנו והאכלנו את הדגים וגם כמה יונים שהצטרפו לחגיגה. ודרך אגב, אל תהיו במתח, השארנו בקופסה 20 באט... הביקור במקום קיבל מאיתנו ציון 10.

אופיר על רקע הדגם של מקדש ארון במיני סיאם

יצאנו מהמקום סחוטים מהחום הרב, שכן המקום כלל לא מוצל. בחוץ, ממש צמוד, היה מסלול קרטינג ממש מקצועי, שנקרא Maxxis ועומר ואופיר מאוד רצו לעשות (600 באט לשניהם ל-10 דקות. הרכבים המהירים ביותר עולים 1500 באט) אז התיישבנו שם והמתנו לתורם בזמן שחבורה של צעירים בריטים מתחרים ביניהם ומתפרעים על המסלול. כשסיימו, עלו עומר ואופיר למסלול ברכב זוגי ודהרו בדרך בעוד אנו מעודדים אותם (לא ברור למה...) ומצלמים. מיותר לציין כי שני הגדולים נהנו מאוד מהקרטינג ונתנו כמובן ציון 10. לידיעת חובבי הקרטינג, יש מסלול נוסף הנמצא מתחת לגבעת הביג בודהה בדרום חוף פטאיה. המחירים דומים.

עומר ואופיר על מגרש המרוצים

בדרך חזרה לבריכה רצינו לעבור במקדש האמת (Sanctuary of Truth), מקדש בגובה 105 מטר הבנוי כולו מעץ שבנייתו נמשכת כבר מעל 30 שנה. דמי הכניסה למקום (500 באט לכל אחד, מחיר הזוי לביקור של 10 דקות במקדש, יפה ככל שיהיה) גרמו לנו לסגת מהתכנית המקורית ולאחר שהבנו שגם מרחוק לא ניתן לראות את המקדש המשכנו בדרכנו ו"הסתפקנו" בארוחה תאית מוצלחת ביותר בסמטה של המקדש ומשם לבריכת המלון. ליאור ורועי המשיכו להשתעשע במגלשות ועומר ורועי בחרו לשחק סנוקר במועדון הילדים של המלון. אז גם גילינו לאכזבתנו כי הבילוי במועדון הילדים (משחקי וידאו, כדורגל והוקי שולחן וסנוקר) ובמועדון הקטנטנים (ג'ימבורי ועוד) עולה כסף. 100 באט לשעה לגדולים ו-50 באט לשעה לקטנים. לא הרבה, אבל מעצבן. בשעה 18:00 סגרו לנו את המגלשות (מסתבר שהן פועלות בשעות 10:00-18:00), אז נכנסנו עוד קצת לבריכה, אספנו את עומר ואופיר ועלינו לחדר להתארגן לערב.

במלון מגוון מגלשות לכל גיל

בגלל ארוחת הצהרים המאוחרת והגדולה לא היינו רעבים, אז הלכנו לארוחת הגלידה היומית בסוונסנס ואז שוב התפצלנו, עומר ואופיר הלכו למבוך שבמוזיאון ריפלי (נקראInfinity Maze) וליאור ורועי למסאג' דגים. הצחוק של ליאור כשהדגים נגעו בה בפעם הראשונה הביא 15 איש לעמוד מסביבה, להסתכל על התופעה ולצלם... הם כל כך נהנו שעשר הדקות שקנינו (100 באט לאחד) הוכפלו ולאף אחד לא היה ממש אכפת מהזמן. גם עומר ואופיר חזרו נלהבים ביותר מהמבוך, למרות מחירו הגבוה מאוד (480 באט לאחד).

ככה נראית יצירת מופת של Swensen's

יום חמישי 16/8 – פטאיה

החלטנו שהיום לא נלך לבריכה בבוקר, אלא נסע ישר לגנים הטרופיים נונג נוץ' (500 באט למבוגרים ו-250 באט לשני הילדים הקטנים), עובדה שהלחיצה קצת את רועי וליאור שעדיין היו בטראומה מכך שערב קודם סגרו להם את המגלשות בגלל הגשם... הנסיעה לגנים הייתה ארוכה יחסית וארכה כחצי שעה והגענו לשם בסביבות השעה 10:15 כדי לגלות שצריך להזדרז למופע הבא שמתחיל בשעה 10:45 כי אם נפספס אותו, נצטרך לחכות לצהריים.

מופע הפולקלור הססגוני בגנים הבוטניים

המופע כלל שני חלקים, הראשון התקיים באולם סגור וכלל פולקלור תאי כגון ריקודים, אגרוף, תיפוף וריקוד מקלות והיה יפה וססגוני אם כי אופיר טענה (כנראה בצדק) שלא נראה שלמופיעים היה יותר מידי חשק להיות שם. עם סיום ההופעה יצאנו החוצה למתחם גדול פתוח שם התקיים מופע פילים, כפי שראינו לא מעט בעבר, אבל שני הקטנים התעקשו לצפות בעיקר בגלל שבין תרגיל לתרגיל הפילים ניגשים לקהל ואפשר להאכיל אותם בבננות אותן קנינו תמורת 40 באט לאשכול מילדים קטנטנים שהסתובבו בקהל והתחננו שנקנה. בסה"כ מופע יפה ומושקע. לאחר שהפילים סיימו לצייר, לבעוט, לקלוע לסל ולשחק באולינג התחלנו את הסיור בגנים.

אופיר על רקע גן הממותות

בגנים ישנם מספר אזורים שניתן לעבור מעליהם בגשרים עיליים, כך שגם רואים את הגנים מלמעלה (רוב ההליכה בצל) וגם באזורים מסוימים יורדים מהגשרים ורואים את הצמחייה מקרוב. הגנים מרשימים מאוד, אך ההליכה הרבה (הגנים ענקיים) והחום הכבד היו מתישים. בין היתר צופים בגני בונסאי, גני קקטוסים, גנים צפים, גינת סחלבים ועוד והכל משולב בפסלים יפים, בעיקר של בעלי חיים. לקראת סיום הגענו למעין גן חיות לילדים (פינת ליטוף), שם קנינו אוכל מעוד ילדון תאי קטנטן ומתחנן (שוב 40 באט) והאכלנו חמורים וצבאים. לאחר שהאכלנו מספר חמורים מחוץ למכלאה נכנסנו פנימה כדי להאכיל חיות נוספות, אבל החמורים התחילו לרדוף אחרינו וממש חטפו לליאור את האוכל מהיד. ברחנו מהם מהר, היישר לאוטו למיזוג... הילדים נתנו לגנים ציון 9, אך אנחנו חושבים שמדובר באתר חובה לכל גיל, האתר כנראה החשוב ביותר בפטאיה.

הגן הצרפתי הוא אחד המרשימים בגנים הבוטניים

בדרך למלון עצרנו באאוטלט של פטאיה, הנמצא ממש על רחוב סוקומוויט (כן כן, אותו אחד מבנגקוק...), הסתובבנו מעט בין החנויות (סחורה ממותגת ואיכותית ללא יותר מידי מציאות) והמשכנו למרכז הקניות רויאל גארדן בחוף פטאיה, היכן שהיינו אתמול בערב, על מנת לאכול צהרים. האישה ממסאג' הדגים זיהתה אותנו מרחוק ורועי מאוד התלהב ואמר שיחזור גם מחר לראות אם היא עדיין זוכרת אותו... הגענו למלון כשבשמיים מתחילים לבצבץ עננים כבדים ורצנו מהר לבריכה לפני שיתחיל הגשם. הספקנו להתגלש בדיוק פעם אחת ולעשות חצי סיבוב אבובים לפני שהתחיל המבול הגדול. חשבנו לרבוץ קצת בבריכה למרות הגשם, אבל בגלל עוצמתו סגרו את כל המתחם אז נמלטנו לחדר.

עומר, רועי וגולן נסעו לצפות בקרבות אגרוף תאילנדי באצטדיון שגילינו אתמול צמוד למיני סיאם, רק כדי לגלות שהקרבות מתקיימים בימי שלישי. באסה. לאחר שחזרו יצאו עומר וגולן לבד לאצטדיון אגרוף מרוחק יותר ליד שוק הלילה Thepprasit. כך נקרא גם האצטדיון (1200 באט לכרטיס רגיל, 1500 ל-VIP). מרשמיו של עומר: "הגענו לאצטדיון קטן של אגרוף תאילנדי והתיישבנו ביציע הרגיל ואז ניגש אלינו אחד המארגנים והזמין אותנו לעבור ליציע ה-VIP בגלל שהוא היה מאוד פנוי. הקרבות היו מאוד יפים אך מאוד אלימים. היו שם קרבות של תאילנדים נגד תאילנדים, תאילנדים נגד זרים, זרים נגד זרים, קרבות בין ילדים ואפילו בין ילד לילדה (הילדה ניצחה...). היה מאוד כיף וגם האווירה במקום הייתה מאוד כיפית". לדעתנו, בילוי חובה בתאילנד למרות המחיר הגבוה. ציון 10.

אגרוף תאילנדי הוא הספורט הלאומי וכדאי מאוד לצפות בו

יום שישי 17/8 – פטאיה

היום התפצלנו. לאחר ארוחת הבוקר גולן נסע עם עומר ואופיר לעשות אומגות (40 דקות צפונית לפטאיה, 3100 באט לאדם אם מגיעים עצמאית או 3300 באט כולל צהריים. בסוכנויות זה נמכר יותר בזול כולל הסעה) והם חזרו לקראת השעה 14:30 משולהבים מאוד.

אופיר גולשת בנונשלנטיות כאילו זו הליכה

לאחר תדרוך קצר של בטיחות יוצאים להליכה קצרה אך מייגעת ולאחר מכן גולשים במסלול ארוך מאוד של 3 ק"מ (האומגה הכי ארוכה הייתה 300 מטר), הכולל 23 פלטפורמות עם אומגות, סנפלינג וגשרים תלויים.

אחוות אחים

האתר נמצא בתוך גן החיות הפתוח (Khao Kheow) הראוי לביקור בפני עצמו. הגלישה באומגות מקנה כניסה חופשית לגן החיות, אליו הצצנו קצת בכניסה וביציאה מהפארק. האומגות קיבלו בקלות ציון 10 ולבטח ייזכרו כאחת האטרקציות הגדולות בטיול. אז עוד לא ידענו שהאומגות הללו יהיו משחק ילדים לעומת מה שהילדים יעשו מחר...

בין האומגות חולפים גם על גשרי חבלים

באותו זמן סיגל והילדים הקטנים בילו בבריכה, התגלשו בכל סוגי המגלשות (ליאור העיזה את המגלשה הכי גדולה בילדים ורועי סוף סוף הסכים לנסות את המגלשה הכי גדולה בכלל) ואפילו היינו במסלול האבובים. לאחר מעל שעתיים עלו לחדר למנוחה קצרה ומשם היישר למועדון הילדים (50 באט לשעה. מועדון הנערים עולה 100 באט לשעה). רועי בחר משחק פלייסטיישן אבל לבד היה לו קצת משעמם כי ליאור הייתה במשחקיה, שם שיחקה עם ילדה שדיברה איתה גרמנית (וליאור ענתה לה בג'יבריש...) ואחר כך כשנשארה לבד, גם לה התחיל קצת לשעמם והיא הצטרפה לרועי שנהנה יותר בחברתן. לאחר שכולם חזרו יצאנו לאכול צהרים וחזרנו למלון לעוד סבב בריכות/מגלשות/אבובים כשהפעם הוספנו לתפריט גם את חוף הים וכולם (חוץ מסיגל שבדקה עד כמה הכיסא נוח באמת נוח...) התגייסו למאמץ המשפחתי של בניית ארמון חול, שהפך לבריכה מקורה שהפכה לגשר...

חוף הים המרכזי של פטאיה הוא לא מהמשובחים

בשעה 18:00 נסגרו המגלשות, חזרנו לחדר ויצאנו למרכז הקניות סנטרל פסטיבל לקומת האוכל, שם כל אחד בחר לעצמו מה שבא לו לאכול מכל הדוכנים (לאחר שהטענו את כרטיס האוכל בכסף) וכמובן קינחנו בסוונסנס (איך אפשר בלי?).

אחת התמונות הכי מצולמות בפטאיה

יום שבת 18/8 – פטאיה

בבוקר נסענו לאתר שנקרא "השוק הצף של פטאיה", המרוחק כחצי שעה נסיעה דרומית מהמלון (כניסה חופשית). המקום בנוי מעץ על תעלות מים ואמור לייצג את המחוזות השונים של תאילנד בעיקר מבחינת אוכל ותוצרת. נשמע בתיאוריה מעניין, אך בפועל פגשנו אוסף סתמי של בסטות ומקום די מאכזב שלא כל כך הבנו מה מטרתו. למי שמוטעה משמו וחושב שהביקור במקום יכול להוות תחליף לשוק צף אמיתי, הרי התשובה היא ממש לא. מהר מאוד החלטנו לנטוש את המקום תוך כדי כך שאנחנו מעניקים לו ציון 4 מאכזב, הנמוך ביותר בטיול, או במילים, חבל על הזמן.

השוק הצף של פטאיה הוא בדיחה אחת גדולה ומיותרת

משם נסענו למגדל פטאיה, הנמצא במלון פארק פטאיה בצפון חוף ג'ומטיין. אל התצפית במגדל עולים במעלית, אך ניתן לרדת למטה באחת מארבע הדרכים: האמיצים ביותר יורדים באומגה, האמיצים פחות ברכבל פתוח, השמרנים ברכבל סגור והשפנים יורדים ב...מעלית (200 באט לעליה וירידה במעלית, 300 באט לעליה במעלית וירידה באחת הדרכים האחרות). גובה המגדל 240 מטר ועומר ואופיר בחרו לרדת באומגה, מה שהיה מפחיד ביותר (כנראה שרק אותנו) ושאלנו את עצמנו האם לאפשר להם לא גובל בחוסר אחריות של הורים...

עומר גולש ראשון ממגדל פטאיה מגובה של 170 מטרים

אנחנו בחרנו את אופציית הרכבל הסגור בעיקר מכיוון שהירידה בדרך זו היא לכיוון הים והנוף מאוד יפה. לאחר שצפינו בילדינו הגדולים מרחפים בגבהים וירדנו בעצמנו ברכבל הגענו למטה לנקודה מאוד מרוחקת מזו שאליה עומר ואופיר ירדו וצעדנו לחפש אותם.

ובשביל אופיר הגובה הזה הוא בכלל משחק ילדים

כשהגענו אליהם גילינו שהגלישה שלהם מטה צולמה על ידי המקומיים בווידאו וכמובן שקנינו את הסרטים (150 באט לאחד). בכל דרך שתרדו, הביקור במקום חובה ומקבל ציון 10. הנוף מלמעלה מרשים ביותר, גם חוף ג'ומטיין מדרום וגם חוף פטאיה עד נקלואה מצפון.

ויש כאלו שמעדיפים להרגיש בטוח ולרדת מהגבהים ברכבל. שימו לב לנוף המרהיב

ככה נראה המגדל, רק על מנת שתבינו מאיזה גובה המשוגעים גלשו

משם נסענו לביג בודהה, הנמצא על גבעה בין שני החופים, שם קנינו כלוב עם 4 ציפורים כי לשחרר אותם על יד הפסל מביא מזל. לאחר שהכלוב נפתח והוצאנו ציפור אחת לאופיר שהפריחה אותה, ברחו לנו שלוש האחרות לאחר שנשכו את סיגל (נשמע כמו בדיחה...) וליאור התחילה לבכות. מכיוון שלא רצינו להתעסק עם המזל שלנו וגם לא עם ליאור... רצנו מיד למטה לקנות כלוב נוסף והפעם נתנו לרועי וליאור לשחרר את כל הציפורים יחדיו.

הילדים משחררים במקדש ציפורים למזל

שתי דקות נסיעה מערבה משם עוד קצת במעלה הגבעה נמצאת נקודת התצפית של פטאיה, ממנה מצולמות כל גלויות החוף המפורסמות של העיר. בסה"כ הביקור בביג בודהה חביב והתצפית מרשימה (כניסה חופשית לשניהם), כך שמומלץ להגיע לשתי הנקודות הסמוכות. הענקנו להן ציון 8.

תמונה מרהיבה של חוף פטאיה המרכזי מנקודת התצפית

נסיעה קצרה הביאה אותנו לרחוב השני לארוחת צהרים משולבת תאית הודית וסוף סוף גם קנינו לאופיר את הבגד ים שחלמה עליו בבסטה הענקית שעינינו קלטה לפני מספר ימים וסימנו לנו לחזור לשם. משם לסיבוב נוסף בבריכה עד שעה 17:00, מועד תחילת המבול היומי ומשם לחדר. הבעיה הייתה שכל מאות אורחי המלון חיכו למעלית (נקודת תורפה של המלון), אז מצאנו את עצמנו מתגנבים מאחור, בתושייה ישראלית, למעלית השירות של העובדים, יחד עם עוד משפחה סינית שעקבה אחרינו ומשם הדרך לחדר הייתה קצרה. בערב יצאנו לשוק הלילה Thepprasit, הפעיל רק בסופי שבוע החל מהשעה 17:00. הסתובבנו בין דוכני האוכל המהממים שסיפקו לנו ארוחת טעימות של מגוון גדול של מאכלים, מוזרים יותר או פחות ולאחר מכן בין דוכני בגדים ומזכרות וקינחנו (איך לא) שוב בסניף של סוונסנס בקניון. השוק השאיר לנו טעם של עוד והחלטנו לחזור אליו גם למחרת. הוא מקבל בקלות ציון 10 וכנראה גם בתואר "שוק הלילה הטוב ביותר בתאילנד".

בילוי של ערב כיפי במיוחד בשוק הלילה Thepprasit

יום ראשון 19/8 – פטאיה

היום הקדשנו את כל היום לבטלה (בבריכה). על הבוקר התחלנו להתגלש בשלל המגלשות ולשוט קצת באבובים. במקביל, עומר ואופיר ירדו עם גולן לחוף ושכרו קיאק לשעה (300 באט זוגי / 200 באט יחיד). הים היה קצת גלי עם רוח חזקה, הקיאק החל להיסחף צפונה וגולן קצת נלחץ וחשש שלא יוכלו לחזור ויגיעו לבנגקוק עם הקיאק... אבל המשכיר של אופנועי הים (שמספר ימים עקבנו אחריו והוא הפגין אמינות ללא רבב בהשכרת האופנועים למול תרגילי העוקץ הידועים של חבריו) הרגיע אותנו שאם הילדים לא יצליחו להחזיר הוא יביא אותם עם האופנוע. לקראת סיום הזמן נמאס לאופיר וגולן התחלף איתה ושט עם עומר דרומה לראות את חוף פטאיה המרכזי מהים (מחזה מרהיב). בצהרים יצאנו לאכול (כולל ביקור יומי בסוונסנס) והסתובבנו קצת במרכז הקניות Mike, שהיה אמור להיות דומה ל-MBK בבנגקוק, אבל לאחר שהסתובבנו בו חששנו שהקניון בבנגקוק ייעלב מההשוואה... בסך הכל מרכז קטנצ'יק עם שלוש קומות של בסטות ומסביבן חנויות וקומה רביעית עם מספר דוכני סלולר ואביזריו. מיותר לחלוטין.

מרכז הקניות העלוב Mike Shopping Mall

חזרנו לסיבוב בריכות ומגלשות נוסף (האחרון?) בזמן שסיגל מתפנקת במנוחה בחדר. היום, לראשונה, לא ירדה טיפת גשם וכולם נהנו מאוד והכתירו את פארק המים של המלון כ"שווה ביותר".

עוד תמונה של פארק המים המרהיב של המלון

בערב, כפי שהבטחנו לעצמנו יום קודם, חזרנו לשוק הלילה שביקרנו בו אתמול, המשכנו במסע הטעימות במתחם האוכל ובקניות שוות ביותר (התחלנו להשתמש במושגים של הילדים...). זהו, מחר עוזבים את פטאיה וחוזרים לבנגקוק.

מבלים שוב בשוק הלילה הנהדר של פטאיה

הגיע הזמן לענות על השאלה (שלשמה נסענו...) "האם פטאיה מתאימה למשפחות?". אז כדי שלא תהיו מתוחים, התשובה היא חד משמעית כן. למה? כי אפשר לבקר במיני סיאם, בגנים הטרופיים, באומגות, בגן החיות הפתוח, בגן הטיגריסים, בפארק האבנים, בשוק הצף, במגדל פטאיה, במופע הדולפינים, במוזיאון ריפלי, באי האלמוגים, במקדשים ובהמון אטרקציות נוספות, כי יש בה שני חופים יפים (ג'ומטיין הדרומי ונקלואה הצפוני), כי יש בה המון מרכזי קניות זולים, כי יש בה מלונות מדהימים, כי היא יותר זולה מכל מקום אחר תיירותי במדינה, כי לא צריך לטוס אליה והיא ממש קרובה לבנגקוק ולא פחות חשוב, כי מי שלא רוצה להיתקל בזנות, לא ייתקל בה! יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי היא לא מהווה בעינינו תחליף לאיים הקסומים.

יום ראשון 20/8 – מפטאיה לבנגקוק

התעוררנו בבוקר והתארגנו לתזוזה. ליאור ישר שאלה אם הולכים לבריכה והתעצבנה למשמע התשובה השלילית. לשמחתנו התחיל לרדת גשם, כך שגם אם היינו נשארים, לא יכולנו ללכת לבריכה וגם היינו מבסוטים שהגשם חיכה בסבלנות שנעזוב. התחלנו בנסיעה לכיוון בנגקוק כשהיעד הוא פארק עולם הספארי (מוטיב החיות היה חזק מאוד בטיול הזה).

הנמר קרוב יותר מאי פעם

לאחר שעה וחצי נסיעה הגענו לפארק Safari World, הנמצא בצפון בנגקוק (530 באט לארבעת הגדולים ו-380 באט לרועי למסלול הספארי ול-Marine Park ביחד. ליאור חינם). הילדים היו מאוד משועשעים מהאישה שמכרה את הכרטיסים שניסתה להסביר לנו מה כוללת כל אפשרות והתעצבנה שלא כל כך הבנו... בדיעבד הבנו שהספארי זה מסלול הנסיעה בין החיות וה-Marine Park, שנשמע כמו סוג של דולפינריום הוא בעצם גן חיות, כולל מופעים מסוגים שונים וגם כולל מופעי דולפינים ואריות ים.

אופיר מבלה עם שני חברים חדשים

מיד בכניסה פנינו עם הרכב אל מסלול הספארי. המסלול מאפשר לצפות בחיות (כולל אריות, נמרים ודובים) ממרחק של סנטימטרים בלבד. רמת קרבה שלא הכרנו מעולם ולכן מדובר בחוויה יוצאת דופן במיוחד. ראינו חיות רבות כגון איילים, יענים, היפופוטמים, קרנפים, ג'ירפות (עשרות רבות), זברות, עופות רבים ואפילו אריות, נמרים ודובים, שממש רבצו ליד האוטו. האמת? מפחיד קצת. הנסיעה הייתה מדהימה והייתה רצופה בקריאות תדהמה והתלהבות של הילדים (גם אלו שבבוקר לא כל כך התלהבו לראות ספארי נוסף). מסלול הספארי קיבל בקלות ציון 10.

ועומר מלטף ג'ירפה

לאחר שסיימנו את מסלול הספארי נכנסנו לשטח ה-Marine Park, שבו יש בעיקר מופעים. אנחנו היינו במופע הפעלולים (בינוני), המדגים איך מבצעים סצנות פעולה בסרטים כמו שיש בפארק יוניברסל סטודיו בארה"ב (מה זה קשור לגן החיות?) והיינו בסיום מופע הציפורים (חביב), המדגים טריקים עם ציפורים ובעיקר תוכים מאולפים. בנוסף, יש מופע דולפינים, מופע אריות ים, מופע אורנג אוטנגים ועוד.

רועי משתתף במופע הציפורים

בתחילה עשינו את מסלול השיט בג'ונגלים, למרות שהתאכזבנו לגלות שהוא כרוך בתשלום (מופקע) נוסף בסך 280 באט לאדם (למעט ליאור). מדובר בשיט בסירה בנהר בין תצוגות ג'ונגל שונות של חיות ושבטים. ביקרנו גם במרפסת גבוהה הצופה לספארי, בה האכלנו ג'ירפות (שקודם נסענו לידן ועכשיו אנחנו בגובה הראש שלהן) בירקות על מקל אותם קנינו במקום (50 באט לדלי), משם המשכנו ל"עולם הביצים", שם קראנו וצפינו בהסברים על ביצי חיות שונות, ראינו ביצה שבוקעת וגוזלים בגדלים שונים וראינו איך מאכילים תוכי בן שבועיים עם מזרק אוכל לפה. בין מופע ומופע לבין העולמות השונים שזורים מתחמים או כלובים עם מיני חיות שונות כמו גן חיות. האמת שהביקור בגן מאוד מתיש בגלל החום והלחות הכבדים וזה די משפיע על הסבלנות ועל ההנאה. ה-Marine Park יפה, אבל לא מאוד מושקע ולכן קיבל מאיתנו רק ציון 7. מצד שני לנסוע שעה לכל כיוון (ממרכז בנגקוק) רק בשביל לבלות חצי שעה במסלול מבלי לבלות בפארק נשמע לי כמו בזבוז זמן. הספארי לבד עולה 300 באט.

וליאור מתרשמת מהביצה הענקית בממלכת הביצים

כשסיימנו שם, נכנסנו לרכב הממוזג (איזה כיף) והמשכנו בדרכנו למלון אליו הגענו בקלות יחסית תודות לאמילי (כזכור, זהו שמה של מקריאת ההוראות במכשיר הניווט שלנו...). הגענו מאוד רעבים כי לא אכלנו מאז הבוקר ועכשיו כבר לפנות ערב אז הבנו שזה הזמן הכי מתאים לקפוץ למלון Bayoke Sky הסמוך כדי לבדוק מקרוב את ארוחת הבופה הידועה שלו הממוקמת אי שם במרומי המגדל ומזמנת את התצפית הטובה ביותר על העיר.

מזנוני הבופה האינסופיים של מלון באיוק

במקום יש שלוש ארוחות, בינלאומית (690 באט לאדם, קומה 79), סינית/יפנית (826 באט לאדם, קומות 76,78) או פירות ים (1100 באט לאדם, קומה 81) ואנחנו בחרנו את הבינלאומית כי הייתה הכי מתאימה לילדים. המזנונים כללו מלא פירות ים, פסטות, סטייקים, סושי, אוכל הודי, מתוקים, פירות ועוד ואנחנו נהנינו מאוד מהארוחה ומאוד ממליצים עליה למרות מחירה. כולם נתנו לארוחה ציון 10.

ככה נראה הסנטרל וורלד והמלון שלנו מתצפית מלון באיוק

חזרנו לחדר (מלון נובוטל פלטינום המאכזב) על מנת לגלות שחדר האמבטיה הוא חצי שקוף, כך שנאלצנו לעשות תורות בלעבור מחדר אחד שלנו לחדר השני כדי שמי שמתקלח ירגיש בנוח. זה המקום גם לספר שכשמכבים בחדר את האורות, זה גם מנתק את המתח מהשקעים ואי אפשר לטעון מכשירים... חבלי ילדות של מלון החדש? ימים יגידו.

ימים שני שלישי 21-22/8 – בנגקוק

התחלנו את יומיים ההסתובבויות שלנו בבנגקוק ב-MBK, מרכז הקניות האהוב עלינו בבנגקוק. לאחר שסיימנו שם לקחנו סירת אוטובוס תעלות (בתעלת Mahanak. יש תחנה צמוד למלון נובוטל פלטינום והשיט לעבר הר הזהב בסמוך לקאוסן לוקח בסביבות רבע שעה ועולה 12 באט. הדרך המהירה והזולה ביותר להגיע לאזור הזה) לכיוון רחוב קאוסן הכל כך אהוב עלינו (נוסטלגיה) ועל הילדים (קניות ואוכל ישראלי).

שטים בסירת הנהר לעבר רחוב קאוסן

הסתובבנו מעט והלכנו לאכול במרכז למטייל כי הילדים תמיד שמחים לאכול שם חומוס ומלאווח.

המרכז למטייל ברחוב סמוך לרחוב קאוסן

רחוב קאוסן הוא מעוז התרמילאים של בנגקוק והרחוב האהוב עלינו

בשלב זה רצינו מאוד לראות ולהכיר את מתחם הקניות והבילויים החדש של בנגקוק, Asiatique. מכיוון שהמקום מאוד מרוחק, נהגי המוניות או שסירבו לנסוע לשם או שדרשו מחיר מופקע (200-300 באט) ולכן החלטנו להשתמש באמצעי תחבורה טוב, זול (15 באט לאדם) ומהיר, הלא היא סירת הנהר שתחנה שלה נמצאת כחמש דקות הליכה מערבית לקאוסן.

שוק הלילה אסיאטיק במבט מהנהר

תוך 30 דקות הגענו לרציף של המתחם, הנקרא בשמו. לפני שהגענו היו שטענו כי המתחם הנו תחליף לשוק הלילה הנהדר סואן לום שנסגר לפני כשנה, אך המציאות הראתה כי אין בכלל מה להשוות בין השניים ופה מדובר במתחם שיקי מאוד המשלב מסעדות יקרות וחנויות בוטיק איכותיות. אמנם לילה, אבל ממש לא שוק...

שוק הלילה המודרני המרהיב אסיאטיק

שתינו שייקים והלכנו לעשות מסאג' רגליים משפחתי (150 באט לאדם לחצי שעה). כולם מאוד התלהבו מהמסאג', גם אנחנו, אבל גם המסאג'יסטים שלא כל יום זוכים לעשות מסאג' משותף למשפחה עם ארבעה ילדים. ליאור עברה מהר מאוד ממוד של התלהבות למוד של "מתי זה כבר נגמר?" ונהנתה בעיקר כשקיבלה מכות בשוקיים ובשאר הזמן טענה שמשעמם לה ושמסאג' דגים זה יותר מהנה.

אין כמו מסאג' כפות רגליים משפחתי

את היום האחרון שלנו בילינו בסיבוב קניונים. התחלנו את היום בסנטרל וורלד המשוקם (לאחר שנשרף במהומות 2010), משם המשכנו לקניות זולות ואיכותיות להפליא ב-Big C הנמצא מולו. יש שם קומת סופר מגניבה, 3 קומות בגדים וקומת אוכל.

מרכז הקניות המפואר סנטרל וורלד

ומולו נמצא מרכז הקניות האטרקטיבי הזול Big C

משם המשכנו לטרמינל 21 החדיש שנפתח לאחרונה בצומת הרחובות סוקומוויט ואסוק (סוי 21), אליו הגענו ברכבת העילית (20 באט לאדם, 5 דקות). מדובר בקניון המעוצב כך שכל קומה נראית כמו עיר מרכזית אחרת בעולם. יש קומת טוקיו וקומת לונדון וסן פרנסיסקו ורומא ועוד. קניון מרהיב עם מחירים סבירים, כלומר זול יותר מהסיאם פאראגון לדוגמא, אך יקר למדי מה-MBK או מהפלטינום.

קומת סן פרנסיסקו המדהימה במרכז הקניות טרמינל 21

משם חזרנו ברכבת העילית וירדנו בבית הכלבו סנטרל צ'ידלום כי יש שם סניף של רשת Build a Bear, רשת מגניבה בה אפשר להכין בובות ודובים בהתאמה אישית עם בגדים, אביזרים ועוד. ליאור נזכרה שהבטחנו לה עוד בארצות הברית לקנות דובי נוסף, אז קנינו את "לי" שהפכה להיות אחות של "בר" האמריקאית...

ליאור משתילה את הלב לדובי החדש

משם קינחנו בביקור היומי בסוונסנס (איך לא נמאס לילדים?) ולאחריו הבנות חזרו למנוחה קלה עד להגעת המונית לשדה בלובי המלון ועומר וגולן המשיכו לסיבוב קצר נוסף בפנטיפ פלאזה הסמוך. המונית התייצבה לה בזמן (800 באט למונית גדולה בהזמנה במלון. ברחוב אפשר להשיג מונית גדולה ב-600 באט), תהליך הצ'ק אין היה מהיר והטיסה לישראל עברה במהירות ובנעימים למרות ההמתנה הארוכה בעמאן. המטוס הפתיע אותנו והיה מצויד במערכת בידור אישית והשירות היה מצוין, אם כי האוכל היה הפעם מזעזע.

ויצירת מופת נוספת של Swensen's לקינוח הטיול הנפלא

להתראות בטיול הבא.