• גולן שרמן

המטבח העשיר של תאילנד

המטבח התאי הוא אחד המטבחים הפופולריים בעולם, מסעדות תאיות נפתחות כמו פטריות אחרי הגשם בכל העולם וישראלים רבים נוקבים בשמות של מנות מהמטבח התאי כאילו נולדו בבנגקוק. האוכל פשוט ומורכב יחדיו וייחודו בא לו משילוב נרחב מאוד של כל הטעמים. אין כנראה עוד מטבח בעולם בו אפשר להרגיש בביס אחד מלוח, חמוץ, חריף ומתוק יחדיו. לעיתים קשה להתרגל לטעמים המיוחדים, אך לאחר מספר ארוחות, מבוגרים וילדים כאחד יתחילו להרגיש בבית. התאים מאוד אוהבים לקשט את המנות עם ירקות ופירות מגולפים ומסעדות היוקרה של בנגקוק אף מעסיקות בדרך כלל אמן גילוף שזה תפקידו. אם אמנות הגילוף שבתה את ליבכם, תוכלו ללמוד בתאילנד את יסודות הגילוף במבחר קורסים הנמשכים החל מכמה שעות.


המטבח המקומי מאוד מושפע מהדתות ומהמדינות השכנות. האיסור על נזירים לאכול בשר יצר מטבח צמחוני עשיר והקרבה לאסלאם בדרום המדינה "העלימה" מהתפריטים את הבשר הלבן הנפוץ במרכז ובצפון. אמנות הקפצת המזון בווק נלמדה מהסינים, שאמנם אינם חולקים גבול משותף, אך גלי ההגירה הגדולים מסין לתאילנד הביאו עמם את טכניקת הבישול הנפוצה. ההודים תרמו גם הם את השפעתם עם מגוון מנות קארי, הנפוצות ככל שיורדים דרומה לכיוון הגבול עם מלזיה.


רוצים לקבל מייל על כל פוסט חדש שאני מפרסם בבלוג? הירשמו כאן


פאד תאי (Phad Thai) היא המנה המוכרת והפופולרית ביותר בקרב הישראלים

מה חייבים לטעום?

פאד תאי (Phad Thai) היא כנראה המנה הראשונה שתחלוף לכם בראש כשתחשבו על אוכל תאי. המנה הפופולרית בקרב תיירים (אך פחות בקרב המקומיים) מורכבת מאטריות אורז, ביצה, בוטנים, רוטב דגים, ליים, טופו, סוכר ותוספת של עוף או שרימפס. יש גם גרסה צמחונית. הכי מומלץ לאכול פאד תאי בדוכני רחוב. קאו פאט (Khaw Phad) היא מנת אורז מטוגן, שיכולה להגיע במגוון וורסיות, אך רובן יכללו ביצה, בצל, שום, ירקות ותוספת של עוף, בקר, בשר לבן, פירות ים או צמחוני.

אורז מטוגן עם עוף. אפילו במנה הכי פשוטה התאים מגישים ירקות מגולפים

טום יאם (Tom Yum) הוא המרק הפופולרי ביותר במטבח התאי ואהוב במיוחד על ישראלים חובבי חריף. הוא מכיל למון גראס, קפיר ליים, בצלי שאלוט, רוטב דגים, תמרהינדי, צ'ילי, כוסברה ותוספת של עוף או פירות ים. יש למרק גרסה, האהובה עליי במיוחד, שיש בה גם חלב קוקוס ונקראת טום קה קאי (Tom Kha Kai). סלט סום טאם (Som Tam) הוא סלט פפאיה ירוקה, המשלב בצורה הכי מובהקת את עושר הטעמים של המטבח באמצעות צ'ילי, סוכר, ליים, שום, רוטב דגים, עגבניות ובוטנים.

המרקים מככבים במטבח התאי למרות החום הכבד. בתמונה כאן מרק חגיגי במיוחד ממסעדת מישלן בבנגקוק

בגזרת המתוקים אל תפספסו אורז דביק (סטיקי רייס) עם מנגו (Khaw Niaw Mamuwng), בננה לוטי (Banana Roti), שזה כמו פנקייק במילוי בננה ברוטב חלב קוקוס ממותק, הנמכר בדוכני רחוב כשהוא חתוך לקוביות עם קיסם (זהירות, זה ממכר) וטפיוקה (Man Sampalan), כדורים לבנים קטנים המזכירים פנינים המיוצרים מעמילן מיובש ומוגשים קרים מאוד עם קוביות פירות.

בננה לוטי היא מנה מתוקה תאית ממכרת הנמכרת רק בדוכני רחוב, בעיקר בריכוזים של תיירים. יום טיול בלי בננה לוטי הוא לא יום...

הפירות הטרופיים

תאילנד ידועה מאוד בעושר הפירות שלה, תוצר של אקלים טרופי ותנאי קרקע ייחודיים. חלקם הקטן של הפירות מוכר לנו וידוע כגון אבטיח (Tangmo), אננס (Saparod), מנגו (Mamuwng), קוקוס (Ma Praow), בננה (Gluay) או ליצ'י (Linjee), אך את חלקם הגדול תפגשו לראשונה בביקור שם.


מנגוסטין (Mang Kut) הוא אחד האהובים על המקומיים, הוא עגול וסגול עם קליפה קשה, שבתוכה יש פלחים לבנים, טעימים ומתוקים מאוד עם מעט חמיצות. כדאי לבחור את הסגולים ביותר, לא קשים מידי ולא רכים מידי. דוריאן (Turian) הוא מלך הפירות של תאילנד. הוא פרי כל כך מסריח עד כי מקומות רבים אוסרים על הכנסתו, אבל חייבים לטעום אותו. לונגאן (Lam Yai) הוא פרי עגול וקטן עם קליפה דקיקה חומה, בשר שקוף ומתוק מאוד וגלעין שחור. הוא מאוד מזכיר ליצ'י.


חייבים לטעום את המנגוסטין, אחד הפירות האהובים ביותר

רמבוטאן (Ngor) הוא אחד הפירות הפופולריים ביותר, הוא אדום, אובלי ושעיר עם בשר לבן ועסיסי ובמרכזו גלעין שחור. הוא מתקלף בקלות וככל שהוא ורוד יותר, כך הוא טעים יותר. לא מומלץ לאכול אותו אם הוא כהה מאוד כי זה מראה שהוא נקטף מזמן. ג'ק פרוט (Khanoon) הוא פרי גדול מאוד וכבד, המזכיר מעט את הדוריאן, אבל יותר גדול ממנו. מתחת לקליפתו הצהובה ירקרקה תמצאו פלחים צהובים גדולים ודביקים, שטעמם יכול להזכיר אגס. הוא נמכר בדרך כלל בפלחים מוכנים לאכילה. פיטאיה (Pitaya), הנקרא גם דרגון פרוט (Gao Mung Gorn) הוא פרי עסיסי ורוד בגודל תפוח מאורך עם קשקשים ירוקים גדולים המתקלף כמו תפוז, שבתוכו יש בשר בצבעים לבן, אדום או סגול והמון זרעונים שחורים קטנים.

רמבוטאן הוא פרי בעל מראה מוזר, שמסתיר כדור פרי עסיסי, מתוק וטעים במיוחד

אורז ואטריות הם מרכיבים דומיננטיים במיוחד במטבח התאי

האורז (Khaw) חשוב מאוד גם לתזונת המקומיים, אבל גם כמרכיב תרבותי. בתאילנד מגדלים אורז מסוג יסמין, שגרגריו מאורכים והוא מגיע לשולחן בדרך כלל בשתי צורות הכנה. הראשונה היא אורז מוקפץ (Khaw Phad) עם מגוון תוספות כגון עוף (Kai), שרימפס (Kung), בשר לבן (Mu), בקר (Neuuwa) או ירקות (Phak). השנייה היא אורז מאודה (Khaw Suy) או דביק (Khaw Niaw), המתלווים בדרך כלל למנה עם רוטב (הנספג נהדר באורז) על בסיס דגים, פירות ים, עוף, בשר או ירקות. אורז דביק משמש לא אחת גם לקינוחים ואז הוא מגיע עם חלב קוקוס מרוכז ופירות.

מנת אורז מאודה טיפוסית הנלווית לעוף, ירקות ורוטב הנספג באורז ומעשיר אותו

מרכיב מרכזי נוסף במטבח התאי הן האטריות, העשויות ממגוון חומרי גלם. הפופולריות ביותר הן אטריות אורז כמובן, אך בכל מקום תמצאו גם אטריות ביצים (Bami), אטריות חיטה (Khaw Sali) ואפילו אטריות שעועית (Wun Sen). על פאד תאי כבר סיפרתי לכם עוד קודם, אבל יש עוד מאות מנות שונות המבוססות על אטריות ויכולות להגיע בגרסה צמחונית או עם מגוון סוגי בשר, עוף או פירות ים.

מגוון סוגי אטריות בדוכן רחוב

זהירות, צ'ילי!

הצ'ילי משרת בנדיבות במטבח התאי, אליו הגיע מהמערב במאה ה-16 ואומץ בחום רב. הוא מככב גם כשהוא טרי וגם מיובש ומשמש גם כבסיס להכנת קארי. התאים מבינים כי אהבתם לחריף גדולה משמעותית מאשר זו של התיירים ולכן הם מנסים להתחשב בזה, אך לא תמיד זה מצליח להם... לפיכך, סביר שהצ'ילי יהיה יותר מעודן במסעדות תיירים מאשר בדוכני רחוב של מקומיים. בכל מקרה, מומלץ ללמוד בעל פה את צמד המילים מאי פט (Mai Phet), שמשמען לא חריף.

אם תקנו אוכל במטבח רחוב בו אוכלים המקומיים, תזהרו משריפת ענק שתתחולל לכם בפה...

יאללה בואו נצא לאכול...

המון מסעדות יש בתאילנד, המון! מכל הסוגים וכל המינים ועם ייצוג לכל מטבחי העולם, בעיקר בערים הגדולות. מצד שני, למה לבגוד באוכל התאי כשמבקרים בתאילנד? כמו שאני לא יאכל אוכל תאילנדי ברומא, כך אני גם לא יאכל פסטה או פיצה בבנגקוק...


התאים ידועים במטבחי הרחוב שלהם ורחובות הערים הגדולות במיוחד רצופים בקילומטרים של דוכני אוכל מכל הסוגים ובמטבחי רחוב קטנים עם שני שולחנות פלסטיק וכיסאות רעועים. מבקרים רבים נרתעים מאוכל הרחוב בגלל תחושה מוטעית בנוגע לניקיון והטריות, אך התאים דווקא ידועים כעם המייחס חשיבות גדולה להיגיינה ומומלץ מאוד לאכול בדוכנים אוכל טעים מאוד, טרי וזול. אל תתפלאו אם תראו פועל פשוט אוכל בדוכן רחוב לצד מקומי עם חליפה מהודרת. את הדוכנים המוצלחים ניתן לזהות בקלות לפי אורך התור. מה שטוב למקומיים, יהיה מצוין גם עבורכם.

מסעדת רחוב טיפוסית, שולחן או שניים וכמה כסאות רעועים

מגוון המסעדות עצום ונע בין מסעדות עממיות בהן מנה עולה כמה עשרות באט (שקלים בודדים), דרך מסעדות תיירים בכל רמות המחיר ועד למסעדות עטורות כוכבי מישלן, בעיקר בבנגקוק (כולל שתי מסעדות עם שני כוכבי מישלן), אבל גם אחת בפוקט. בערים הגדולות המבחר גדול יותר ובעיירות הקטנות המבחר בדרך כלל יסתכם בכמה מסעדות עממיות והרבה מטבחי ודוכני רחוב. בגלל הבודהיסטים, האוכל הצמחוני מאוד נפוץ ולאחרונה מתחילים לראות בתפריטי המסעדות גם מנות טבעוניות. המחיר הזול במיוחד של האוכל יאפשר לכם לטעום מגוון גדול של מאכלים מבלי להיות מוטרדים מהמחיר. מומלץ מאוד להזמין מגוון מנות למרכז השולחן ולחלוק.


רשתות מזון מהיר מאוד פופולריות בערים הגדולות ובריכוזי תיירים, במיוחד מקדונלדס ו-KFC לצד רשתות מקומיות, בהן רשת Pizza Company, המגישה אוכל איטלקי פופולרי. המחירים ברשתות אלו יותר יקרים מהמסעדות העממיות, אך זולים משמעותית ממחירם בישראל.

בבנגקוק תוכלו לטעום הכל, כולל מיני חרקים וזוחלים, הנפוצים בעיקר בדוכני הרחוב. אחלה חלבון...

האכילה בתאילנד היא פעילות חברתית המתבצעת ברציפות לאורך כל שעות היממה, מנות קטנות כל פעם ולכן אל תופתעו לראות את הרוכלים בשווקים ובדוכני המכירות ברחוב אוכלים כל הזמן מתוך קופסאות אוכל שקנו בדוכן ליד. המסעדות עצמן פתוחות בדרך כלל ברציפות משעות הצהרים ועד ארוחת ערב ובאזורי תיירות תמצאו גם לא מעט מסעדות שמגישות ארוחות בוקר.


מתחמי המזון במרכזי הקניות הגדולים הם אלטרנטיבה נהדרת למי שמאוד רוצה לטעום מגוון מאכלים מדוכני הרחוב, אך מעדיף לעשות את זה בסביבה יותר סטרילית, ממוזגת ונקיה (ובמחיר יותר יקר) וזו אפשרות נוחה מאוד למשפחות עם ילדים בהם כל אחד יכול לבחור לעצמו את המאכל שהוא רוצה. משתמשים במתחמים הללו בכרטיס מגנטי, אותו טוענים בכסף בקופה המרכזית, רוכשים באמצעותו מזון במגוון הדוכנים וחוזרים בסוף לקופה להזדכות על היתרה.


מתחמי דוכני מזון הם אלטרנטיבה טובה לדוכני הרחוב. זה המתחם בשוק הלילה הגדול של צ'יאנג מאי

ומה עם אוכל כשר?

תאילנד היא מדינה מאוד ידידותית לשומרי כשרות. בכל יעדי התיירות המרכזיים יש בתי חב"ד, בהם אפשר לאכול ארוחה כשרה ולקנות מזון לקחת. קבלת שבת בבתי חב"ד מאוד מבוקשת וכדאי להזמין מקומות. אין בעיה לאכול פירות וירקות כיוון שלא חלות עליהם מצוות התלויות בישראל כגון תרומת מעשר. חשוב לזכור שהתאים משתמשים המון ברוטב צדפות (Naman Hoi) ובפעם האחרונה שבדקתי הוא לא כל כך היה כשר... הם יגידו לכם שהמנה צמחונית כי הם לא מחשיבים את הרוטב.

במקומות רבים בתאילנד תראו עגלות רחוב לממכר פירות הנראות כמו אקווריום עמוס קרח ופירות. המחיר מגוחך והפירות נפלאים

וכמה מילים על שתייה

מי הברז (Nam) בתאילנד אינם ראויים לשתייה, גם לא בבתי המלון המפוארים ביותר. מי שתייה (Nam Dum) ומים מינרלים נפוצים בכל מקום וניתן לרכוש אותם במחיר מגוחך בחנויות נוחות דוגמת 7/11. מצד שני, אם יגישו לכם קנקן מים במסעדה או בדוכני הרחוב הם מי שתייה ראויים. הדבר נכון גם לגבי קרח המוגש במי השתייה או בשייקים. משקאות מוגזים כדוגמת קוקה קולה זמינים בכל מקום.


שמם של מיצי הפירות והשייקים בתאילנד יצא למרחקים. הם פופולריים מאוד בגלל טעמם ובגלל החום הרב והלחות המעיקה. השייקים מבוססים על מים או על חלב, תלוי בפרי. הפופולריים ביותר הם שייקים מאבטיח או קוקוס על בסיס מים או שייקים מבננה או מנגו על בסיס חלב.

התאים מכינים שייקים נהדרים מכל פרי שאתם מעלים על דעתכם ובשילובים שונים של פירות

הבירות התאיות מאוד פופולריות והטובה והנפוצה שבהן סינגה (Singha) היא אחת הנמכרות בעולם. גם המותג הקטן יותר צ'אנג (Chang) מומלץ למדי. הוויסקי המקומי הנפוץ ביותר נקרא מקונג (Mekong). יינות מערביים פחות נפוצים בתאילנד (אם כי קיימים) והמקומיים שותים בעיקר יין אורז (Wy Khaw) המיוצר על ידי התססה של עמילן אורז, הוא בעל שיעור אלכוהול גבוה (20%) ומזכיר קצת את סאקה.


שלושת מותגי הבירה הגדולים בתאילנד על פי הסדר הם סינגה, צ'אנג ולאו

מקווה שנהניתם מההיכרות עם המטבח והאוכל בתאילנד וכל מה שנשאר לי לאחל לכם זה בתיאבון!

279 צפיות0 תגובות